ספארי "אלי סלומון" 9-13/07/09

ספארי שמתחיל במנטה ונגמר בדולפינים, ובאמצע לא היו פטישנים אבל מי צריך אותם.
כן, כן, הצצה ראשונה אל תוך הכחול של הים האדום, ומנטה ענקית חולפת על פנינו. זה צלילת צ'ק דייב, עוד אין לי מושג איך הקבוצה במים, ובטח שמצלמה לא נשאתי עמי, אבל מנטה עברה שם, ויש גם תמונות של החבר'ה שכן הרגישו בנוח לקחת איתם מצלמה.
אני לא יודע אם אני צריך להודות בפומבי או להחריש את זה, אבל זו המנטה הראשונה שלי. כן, עם כל המקומות שהייתי בהם, כל הספארים שהדרכתי בראס מוחמד, טיראן, צפון סיני והשד (אסי) יודע איפה עוד ואת המנטה הראשונה שלי אני פוגש דווקא בראס קאטי, בקושי שתי דקות הפלגה משארם-א-שייח', בצלילת צ'ק דייב כשאני עוד לא מכיר את הצוללים.


ולמי שהקשיב ב"הרצאת צילום" – הנה חוק השלישים בשבילכם…

ואחרי המנטה? דילגנו אל ג'ק פיש אלי, בשביל הדודא (או קריז) של רויטל, עברנו דרך הסמול פסג', וישנו בלגונה המקסימה של שעב מחמוד. למחרת פעמיים בטיסלגורם, ואפילו המוכשר ששכח משקולות על הספינה לא יכול להתלונן שהוא לא ראה אופנועי BSA מימיו, וזכה לצלילת ספיישל וגם עזר להתיר את הספינה. או לפחות לא הפריע.

על השאג רוק אני לעולם לא מוותר, היא החביבה עליי והצלילה היחידה שתמיד תמיד מקיימת את מה שאני מבטיח. הפעם הייתי צנוע והבטחתי שני צבים לפחות, השאג רוק הגדיל ראש ונתן ארבעה.

את הלילה עשינו בריף של הדנרייבן, שבו חזינו בזהרונים שמנקים את השונית, ובמיוחד בזהרון פעור במיוחד שניסה להיטפל לדג בינתן שהיה בגודל שלו, עד שהבינתן הראה לו מהיכן משתין הדג.

היום השלישי היה בסימן ראס מוחמד והשארק ריף, ובגלל שהיה זרם נגדי חזק זכינו לצלילה רגועה ונעימה דווקא מהצד הפנימי, "גני האלמוגים" שבין הריפים לבין החוף. בצלילה השנייה חלקנו טבל בתוך הברקודות, וחלקנו לא.

ראס מוחמד פרוס לפנינו, קצה העולם שבסוף חצי האי סיני.

משם חתכנו למיצרי טיראן, ולאורך הוודהאוס ריף צללנו מאמצעו ועד סופו, במערבולת שבינו לבין הג'קסון.

הלילה היה קצת מאכזב, בלגונה הדרומית של האי טיראן. אבל באמת, חבר'ה, עם זרם כזה אי אפשר להמשיך והיינו חייבים לקצר, לחזור על עקבנו, ולהסתפק במה שיש. אלי עדיין חייב לנו ריקוד פלמנקו, לפצות על הרקדנית שנעדרה.

היום האחרון התחיל כמובן בצלילת פטישנים, אלא שאלו נפקדו. בסדר, אז לא באו. מי שרוצה הוכחות לזה שהם קיימים שם, יכול לראות אותם אצלי באתר בגלריית הים האדום, במרחק נגיעה. אבל היה נחמד בכחול, וסיימנו קצת מתחת לשבריה של הלארה, שעלתה על הריף ולא רוצה לרדת. הצלילה השנייה היתה בצד השני (הדרומי) של הג'קסון ריף, ושם בהחלט נהנינו מצלילה רגועה בגן אלמוגים קסום, ראינו את השושנה האדומה בעומק 28 מ', והמשכנו כ-65 דקות של פנאן, כולל תמנון שצ'יפר אותנו בסוף, שוב בשביל הדודא של רויטל.
ובגלל שהתרגלתם ל-65 דקות, הייתי חייב גם בצלילה האחרונה בראס אום סיד למשוך ולמשוך, וכך היה. כריש ליוויתן אמנם לא ראינו, אבל היה תענוג.

היתה אחלה קבוצה, אני אישית נהניתי מאוד בחברתכם, התמונות לא משהו (תירוצים תירוצים) אבל אני בונה על זה שגם אתם תעלו כאן קצת תמונות, או אפילו תפנקו אותנו בדיווח מהצד שלכם.

להתראות בפעם הבאה

אמיר

נפוליאון שמנמן ליד הריף של היולנדה

כתיבת תגובה